בפוסט זה התייחסתי לתיאור מקרה שפורסם ב YNET - יולדת שדיממה לאחר הלידה בשל קרע רחמי, ונשארה עם נזק מוחי.
הכתבה המקורית: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4414454,00.html
והנה התייחסותי בקצרה למקרה: 1. מהבחינה הרפואית: קרע רחמי הוא אחד מהתסריטים החמורים מאוד שעשויים לקרות בלידה, ומצטרף למצבי חירום אחרים כגון הפרדות שליה, רעלת הריון קשה, תסחיף ריאתי וכדומה. ישנם גורמי סיכון קלאסיים לקרע של הרחם כגון ניתוח קיסרי בעבר, אבל לעיתים רחוקות קרע רחמי קורה גם ביולדת בסיכון נמוך (איני מכיר את המקרה כדי להתייחס ספציפית לגורמי הסיכון, אם היו, במקרה הנ"ל). מדובר באירוע סוער של איבר פנימי שנקרע ומדמם, ממש כמו בדקירת סכין, ויכול להיות קטלני לעובר ולאם. ישנם מקרים שבהם מצליחים להציל את האם על ידי כריתת הרחם והשתלטות על הדימום. לעיתים לא. מבחינת העוצמה של האירוע, זה מזכיר פציעה בתאונת דרכים. הפציעה יכולה להיות קלה והפיכה, יכולה להיות פציעה קשה שבטיפול הירואי מצליחים לייצב את הפצוע, ויכולה להיות פציעה קטלנית. מעבר לאיבוד הדם הרב (וכניסה לשוק) קורים תהליכים פנימיים של אובדן יכולת הקרישה, מה שמגביר את תהליך הדמם והופך את עצירתו לקשה עד בלתי אפשרית. אי אספקת דם לכליות ולמוח הם חלק מתהליך ה"שוק" העמוק, והנזק שנגרם להם מביא לתמותה או לנכות קשה. ההתמודדות עם תסריטים מסוג זה הוא ניסיון לזהות נשים בסיכון מראש ולנהל את הלידה ייחודית (למשל ניתוח קיסרי במקום לידה) על מנת לנסות למנוע את האירוע מראש. היה והזיהוי הינו בדיעבד, ישנה היערכות של חדרי הלידה למקרי חירום (בנק דם זמין, חדר ניתוח סמוך או בתוך חדר הלידה, צוותים בכוננות וכו'). החיים מלמדים אותנו שגם הצוות המיומן והמנוסה ביותר, יכול לתת 100% מאמץ והשתדלות. ל 100% הצלחה בתוצאות יכול להגיע רק מי שלא עושה כלום. 2. מהבחינה האישית: קשה לקלוט בחושים את הטלטלה שהמשפחה עוברת - תוך דקות מפסגת האושר של לידה שהסתיימה, ועד לתהומות ייאוש של אם המשפחה הנלחמת על חייה. הרפלקס המותנה (מוכר מהאירוע הטרגי האחרון של תינוק פגוע בלידת בית) הוא לחפש מהר אשמים ולתלותם בכיכר העיר. שמעתי כבר האשמות כלפי הצוות הרפואי, כלפי המשפחה עצמה ותכנון הילודה שלה, כלפי משרד הבריאות, והיד עוד נטויה (וגם העט והמקלדת). לטעמי, הדבר היחיד שראוי להקליד ו/או לשדר באירועים קשים אלו, זה השתתפות עמוקה וכנה בצער המשפחה. לעטוף אותם, לחזק אותם, לתת אופטימיות מצד אחד, ומצד שני כוחות וסבלנות למסע ארוך עם קצה לא ברור. מצרף איחולי רפואה שלמה ומהירה ליולדת (כמשאלת לב). דבר נוסף שמבחינתי הוא לא פחות חשוב - תמיכה וחיזוק לצוות הרפואי המעורב. העבודה סיזיפית, ההצלחות מאחורי הקלעים (לפעמים יש מבט של הערכה), והכשלונות (לא הכשלים) פרוסים בצבע בעמודי האמצע. ועדיין כעבור 5 דקות צריך לנקות את הדם מהרצפה והדמעה מהזווית ולהתכונן לאירוע הבא. זר לא יבין. 3. מהבחינה האתית (אם עוד יש מילה כזאת): אני מבין את הצער וחוסר האונים של המשפחה. כסף לא יחזיר מחר בבוקר את האמא לילדיה. מכאן הדרך לכעס וחיפוש אשמים קצר. אני מבין גם את ההלם של הצוות הרפואי. לא רק שלא הצלחת לחולל נס רפואי, אלא אפילו מאשימים אותך על זה שניסית. השוק של הגילוי שגם אתה וגם הפציינטים שלך הם רק בשר ודם. אני מבין אפילו את ההלם של הטוקבקיסטים - "עם ישראל" אשר על המקלדת, שלא מבין מה לעשות עכשיו: הכותרות מלפני שבוע אומרות שללדת בבית - מסוכן. הכותרות מעכשיו מספרות שללדת בבית חולים - גם מסוכן. זה מבלבל וזה מכעיס וזה אולי מסביר חלק מהתגובות האפלות (ולפעמים מרושעות) שברשת. אבל אני לא מבין את עורכת הדין שהתראיינה בכל אתר ואתר ונאמה על כל בימה ותחת כל עץ רענן, והנה כבר סימנה את חץ הרשלנות ומיד תמצא גם את האשם שניתן לקשור אותו למקרה. אפילו הועלתה הטענה של פרט חסר ברשומה הרפואית בזמן האירוע (מה שיכול לסייע לתביעה בדרישת "היפוך נטל ההוכחה"). באמת - החובבנים האלו עוסקים בהחייאה, מתן דם ובריצה לניתוח בהול במקום להתעסק בעיקר - טפסים. את זה באמת אני לא מבין - כולם המומים כואבים ומלקקים את הפצעים, ואת מוסיפה דם ושמן למדורה "רק" בשביל בצע כסף? לא יפה.