top of page

תגובה להחלטת בג"ץ בעניין לידות הבית



אין לי ספק שיש צורך אמיתי (ואפילו השתוקקות) לתהליך לידה טבעי ולא רפואי/תרופתי אצל פלח הולך וגדל באוכלוסיה.

זה לא ענייני למה ומדוע, ואין הדבר קשור להסכמתי כאדם עם גישה זו או לטעם האישי שלי - בדיוק כשם שגישתו של אדם למאכליו, דרך לבושו, הרגלי המין שלו - הם ענייניו שלו הוא.

כרופא או מנהל שירות רפואי, אני יכול לבחור להיות זה המטפל בו ו/או להציע לו את השירות. אני יכול גם לבחור שלא להציע לו את השירות. אני לא יכול להתיימר לחנך אותו.

להבנתי, העלייה בפופולריות לידות הבית היא ביטוי כן ואמיתי לאפשרות ללדת כאדם בריא שעובר תהליך נורמלי, ואם תרצו, אפילו מעין תנועת מחאה אל מול תיעוש הלידות במרכזים רפואיים.

תהליך הלידה בבתי חולים הפך להיות פס ייצור שבו מדברים במושגים של הספק, כדאיות כלכלית, חשיפת הצוות לתביעות, ובעיקר - וזו ההסתכלות הכללית מעבר לשאר הפרטים - ההתייחסות אל היולדת כאל אדם חולה הדורש מעורבות רפואית מצילת חיים כשיגרה.

למען ההגינות יש לציין שהאמת המוחלטת אינה שוכנת באף אחת מן הקצוות, וכן שבשתי הגישות המנוגדות יש שמץ של אמת. אנסה להסביר זאת באמצעות דוגמא מעולם התעופה (שמשמש מודל אמת לתחקור וניהול מערכות ואירועי תאונות בשל הדמיון בין עולם הניהול הרפואי והתעופתי). השאלה הראשונה שנשאלת כמעט באופן אוטומטי לאחר התרסקות מטוס, היא איך זה קרה שהמטוס התרסק. התשובה פשוטה - כוח הכבידה. יותר נכון, התמיהה הראשונית היא כיצד מלכתחילה המטוס הכבד התרומם אל מעל הקרקע והחזיק שם מעמד. ואף מפתיע מזה - איך זה שמטוסים לא נופלים מן השמיים בכל יום. ובחזרה לעולם המיילדות. הפלא הוא לא איך קורה אסון בלידה, אלא איך זה שהטרגדיות לא פוקדות אותנו על בסיס יומי. למה? כי בלידה המעבר בין הפיזיולוגי לפתולוגי ובין לידה חלומית לבין לידת סיוט הוא עניין של רגעים ספורים.



עד לפני כמאה שנים, לא היה ברור שיולדת שנכנסת ללידה אכן תצא ממנה. חיפוש קל בגוגל אחר שיעורי תמותת נשים בלידה על ציר הזמן, יספר את הסיפור בבהירות ובפשטות. גם היום אנו נתקלים במקרים של "כמעט ונפגע", אותם מקרים שברור לנו שאילולא הכלים הרפואיים המתקדמים מצד אחד, ומצד שני זמינות ונגישות של אותן התערבויות מצילות חיים, היינו רואים עוד מקרה שובר לב של יולדת בריאה שהגיעה לכותרות.

לרוב אנחנו מצליחים. יותר מזה, היולדת אפילו לא היתה מודעת לדרמה או למסלול הטבעי שהלכה בו והוסטה ממנו טרם מימוש הגזירה (למשל מישהי שעברה השראת לידה לפני התלקחות 'רעלת ההריון'). לעיתים הניסים גלויים, הדרמה בעיצומה וכולם בוהים/רואים את שבירת הכיוון וההצלה ברגע האחרון, עם או בלי אמירת התודה לגיבורים התורנים שבסך הכל עשו את עבודתם. לעיתים הציבור נחשף למורכבות הלידה ופוטנציאל הנזק שבה דרך תביעות ופסקי דין. לעיתים המורכבות נחשפת כש'המטוס מתרסק', ואז הצער הוא אינסופי. עדיין, למרות המורכבות והסכנות הגלומות בהריון כולו ובתהליך הלידה עצמו, עדיין מדובר באוכלוסייה בריאה וצעירה (נשים ובני זוגן) שאמורה לעבור תהליך טבעי ובריא. אותם אנשים מכריזים בקול רם וברור שהם לא מוכנים לעבור הפחדות ואיומים, לא מוכנים לקבל כותרת של 'חולים אנושים', מסרבים לשמש כתפאורת רקע במחזה בו מדברים עליהם ומעליהם אבל לא איתם. אף אחד לא רוצה להרגיש כמו סחורה שצריך לקלוט, לנייד, לאחסן ולאחר רישום מתאים לשנע אותה הלאה כדי לקלוט את הגל הבא.


האמת, מבין אותם.


לא שאני חושב שמערכת הרפואית בארץ מתיימרת לתת יחס או שירות בנוסח שתיארתי לעיל בבוטות. להיפך. יכול אני להעיד שאנשיה טובים ומסורים וכוונותיה ראויות. אך לעיתים מעשיה אינם רצויים. או לפחות כך מתפרש הדבר אצל יותר ויותר אנשים.

אני תוהה לעצמי מה גורם לאדם מיושב מן השורה, לסכן את הדברים היקרים והקרובים לו מכל - הוא עצמו, תינוקו, משפחתו וממונו (שכן טרנד לידות הבית מצריך פרט לאומץ גם השקעת ממון משמעותית) - ולמרות כל קריאות האזהרה וכותרות העיתונים האדומות, לבצע שחייה אמיצה כנגד הזרם? האנשים הנורמטיביים הללו (אני לא מדבר על ה'משוגעים האובדניים', שהם מיעוט זניח והזוי) מכירים בסכנה. עם זאת, לראייתם הסיכון בלידת בית חולים הינו גדול יותר. גם רפואית. גם נפשית. גם חווייתית. כך הם רואים את זה, ובעיניים פקוחות לרווחה הם בוחרים ללכת במסלול שאותו הם רואים כ'רע במיעוטו'.

באופן אישי אני לא מסכים איתם. אבל אני בהחלט מבין אותם. אני אפילו מכבד אותם על דעתם.

בוודאי ובוודאי שאני לא מתיימר לחנך אותם.

מי שמרגיש שבתי החולים הם תעשייה מוכוונת חולים ומחלות, ושהוא כאדם בריא בגופו ברוחו ובנפשו, ייעשה טובה גדולה לעצמו אם ירחיק עצמו ממקומות מעין אלו - ייעשה הכל כדי לא ללדת בצורה 'בית חולימית'. אפילו ירים פרוייקט של לידת בית. עם כל הרעש והבלגן והדם והלכלוך על הספה והמיטה. והסכנה. כי אין אלטרנטיבה.

במקום להיכנס לויכוח האידיאולוגי של בעד ונגד, אני מציע לאנשי המערכת (שאני חלק ממנה) לשאול בצורה פשוטה ומנומסת את אותן הנשים, מדוע חשוב להן ללדת מחוץ לבית החולים. התשובות שאני קיבלתי בעבר היו בסגנון - "אני רוצה שיסתכלו עלי. אני לא סחורה". "אני אדם בריא שעובר תהליך בריא". "אני מעדיפה החלמה גופנית ארוכה יותר מאשר החלמה נפשית מיחס זר ומנוכר". ועוד.

ושוב, באותה נשימה אני נזכר באותם המקרים של יולדת בריאה בלידה רגילה שמיד לאחר הלידה מדממת בכמויות ענק. ממש כמו בסרט אימה. בערך 2 ליטרים דם. וכשאני נשאל למה יש את כל הדימום הזה, התשובה הפשוטה היא כי זה חלק מהלידה. לא מכל לידה. אבל אנחנו כצוות רפואי נערכים גם לתסריטי הקיצון. וברור לי שאם הלידה היתה במרחק 20 דקות נסיעה מחדר הניתוח ו/או מבנק הדם, לא בטוח שהסיפור היה נגמר כפי שהוא נגמר (בטוב).


אני חושב שהמסר העיקרי מהסתכלות על שני צידי המטבע, היא שכולם צודקים והאמת נמצאת אי שם באמצע. חוץ מלנסות ולחנך את ה'סוררים' ולצקצק מדי פעם כשזוג מסכן מגלה למה מטוסים מתרסקים או לידות מסתבכות, אפשר להציע אלטרנטיבה. לא אידיאלית, אבל שפויה. להיות קצת יותר חכם על חשבון הצודק. אני בעד לידה בבית חולים, עם אווירה ביתית ויחס אישי. אני ממליץ בחום ללדת במקום שבו יש גישה של 3-5 דקות לחדר ניתוח ושיש בו צוות מיומן שניהול מצבי חירום בלידה זו אומנותו ואמנותו. עד שכל בתי החולים וכל אנשי הצוות הרפואי יידעו לשלב מקצועיות רפואית עם רמת שירות גבוהה 'מוכוונת לקוח' (וזה יקרה לבסוף, אפילו עוד לפני אחרית הימים), יש לאפשר לאנשים שבוחרים לשלם ממיטב כספם תמורת ההרגשה הטובה והיחס האישי - לעשות זאת בגלוי, במסגרת בתי החולים הציבוריים, הבטוחים והמוגנים- ולא כגנבים במחשכים. יש אלטרנטיבה שפויה, שהיא צוות רפואי ומתקנים רפואיים בתשלום, מוכווני שירות וכנועים לכוחות השוק של היצע וביקוש. ביטחון של בית חולים עם חדר ניתוח נגיש, אבל תחושת ביתית/מלונאית שמשאירה לפרט את תחושת החופש שלו.


וזאת להבנתי הבשורה העיקרית של החלטת בג"ץ לאפשר לידה גם במרכזים ייעודיים סמוכים אך נפרדים מחדרי הלידה הסטנדטיים. כנראה אני באופן אישי עדיין אמליץ על לידה בטוחה בבית החולים, אבל לגבי חלק מאותן נשים שבהיעדר אפשרות אחרת נאלצו לפנות ללידה 'מחתרתית', בוודאי שהאפשרות ללדת בסביבה ביתית בסטנדרט רפואי סביר - היא בשורה משמחת.


ד"ר גיל פומפ

43 צפיותתגובה 1

פוסטים אחרונים

הצג הכול

הפלות חוזרות - טיפול אמפירי

אני כותב כאן את "תפיסת ההפעלה" שלי בניהול הפלות חוזרות. כמו כן מצורפים מאמרים מגורמים שונים לגבי הגישה בניהול הפלות חוזרות. הגישה שלי - טיפול אמפירי הסיכוי להפלה בשליש הראשון הוא כ15%. הרוב המוחלט של

bottom of page