כחלק מבדיקות החובה של תחילת ההריון, עושים סקר נוגדנים בדם האם ("בדיקת קומבס עקיף") שאמורה לזהות נוגדנים כנגד כדוריות הדם העובריות.
צריך לזכור שחלק מהחלבונים אצל העובר מגיעים מהאב, כך שמבחינת האם מדובר בעצם ב"גוף זר". כל עוד יש הפרדה בין מחזור הדם האימהי לזה של העובר, הרי שאין מפגש בין מערכת החיסון של האם לבין רקמת העובר שעשויה לגרות ולשפעל תגובה חיסונית.
ישנם מצבים שבהם דם עוברי עשוי לעבור למחזור הדם האימהי ובכך לעורר תגובה של מערכת החיסון. למשל, לידה, הפלה, חבלה בהריון. כאשר ידוע שיש "זרות" בין המערכת האימהית לאבהית, אנו נוקטים בצעדים על מנת לנטרל את אותה תגובה חיסונית. המצב השכיח ביותר הוא אנטיגן D, המוצג על פני כדוריות הדם האדומות. לכן לנשים עם סוג דם "מינוס" (שאומר שאין להן אנטיגן D), אנו נותנים אנטי D באופן שגרתי בשבועות 28 ולאחר הלידה, וכן במצבים של חבלה, דיקור מי שפיר, דימום וכיו"ב. כך אנו עוטפים את כדוריות הדם הזרות שמגיעות למחזור הדם האימהי ומונעים ממערכת החיסון האימהית לזהות אותם ולפתח זיכרון חיסוני כלפיהם.
הסיכון העיקרי בריגוש מערכת החיסון כנגד כדוריות הדם העובריות יופיע בהריון הבא. כלומר, קודם כל יש חשיפה לחלבונים "זרים" (אנטיגנים זרים). בהריון הבא אותם נוגדנים שנוצרו בעבר, עשויים להיות מופעלים כנגד כדוריות הדם האדומות של העובר ולסכן את ההריון.
ישנם גם אנטיגנים אחרים היכולים לגרום לריגוש מערכת החיסון האימהית, אך הם פחות שכיחים. רואים נוגדנים כנגדם לעיתים לאחר שהאם נחשפה בעבר למוצרי דם (למשל סביב תאונת דרכים או דימום רב בלידה).
בפועל, בתחילת כל הריון יש לעשות בדיקת "סקר נוגדנים". נקראת גם "קומבס עקיף" - indirect coombs
לנשים עם סוג דם הכולל RH שלילי (אין להם אנטיגן D), חוזרים על הבדיקה שוב סביב שבוע 26 על מנת לוודא שלא אירע "ריגוש". בהנחה שהכל התנהל כשורה, האישה תקבל מנת אנטי D בשבוע 28, ולאחר הלידה.
כאשר יש חשד לריגוש, בשל הופעת נוגדנים שלא היו קודם לכן או עלייה בריכוז נוגדנים קיימים, מתחילים מעקב במרפאת הריון בסיכון ומעקב אחר מהירות הזרימה במוח העובר. כשיש אנמיה, הדם דליל יותר, וזורם מהר יותר. יש התאמה בין מהירות זרימת הדם בעורק המוח המרכזי MCA, לבין חומרת האנמיה. במקרים קשים במיוחד, נותנים עירוי דם תוך רחמי לעובר.