שאלה שעלתה מהשטח - מהן הסיבות לחום לאחר לידה באופן כללי ולאחר ניתוח (מורכב) בפרט? ניתן לחלק את הסיבות לפי מערכות הגוף ולפי זמן הופעת החום.
סיבות ריאתיות: הצטברות הפרשות הגורמות לתמט וחסימה מקומית של הריאה, מופיע בד"כ יום לאחר הניתוח. דלקת ריאות זיהומית או כימית עשויות להופיע מספר ימים לאחר הניתוח. איזור החתך הניתוחי: זיהום באיזור הצלקת הניתוחית מופיע בדרך לאחר 2-3 ימים מהניתוח ומתבטא בדרך כלל ברגישות מקומית, באודם האיזור הצלקת ולעיתים בהפרשה מוגלתית או אף פתיחת הצלקת. איזור הרחם: זיהום ברחם הוא בעל פוטנציאל סכנה גבוה לפוריות בעתיד ולכן ככלל חום לאחר לידה/ניתוח קיסרי מקבל התייחסות כאל זיהום אפשרי ברחם, המצריך טיפול אנטיביוטי אגרסיבי דרך הוריד. גפיים: שכיבה ממושכת לאחר לידה ובעיקר לאחר ניתוח, הם גורם סיכון לקריש (עלול בהמשך להפוך לתסחיף), ולעיתים ההתבטאות הראשונית היא בעליית חום קלה . בד"כ ההתבטאות תלווה ברגישות ובנפיחות באחת הגפיים. שדיים: גודש בחזה יכול לגרום לעליות חום לסירוגין, אם כי מקובל לומר שבין ה'התקפים' היולדת חשה בטוב. כמו כן יכול להיות זיהום בשד הגורם לחום גבוה ולצמרמורות, ובהחמרה אף להופעת גוש מוגלה בשד (אבצס) הדורש ניקוז כירורגי. כמובן שהרמז לכך היא רגישות ממוקמת בשד. מערכת השתן: שימוש בקטטר במהלך הניתוח/לידה עשוי להוביל במיעוט המקרים לדלקת בשתן. לרוב לוקח מספר ימים מרגע הכנסת הקטטר ועד להתפתחות הדלקת. בד"כ יש תלונות מכוונות למערכת השתן, ובכל מקרה הטיפול האנטיביוטי שמכסה את האפשרות לדלקת רחמית מכסה גם דלקת בשלפוחית השתן. סיבוך אפשרי של דלקת בשלפוחית השתן הוא התקדמות לדלקת בכליות, ואז חוץ מתחושה כללית רעה וחום גבוה, יש גם רגישות במותן/גב. קריש דם בספיגה (המטומה): בכל איזור של ניתוח יכולה להצטבר "שלולית" דם קרוש. עצם הנוכחות של דם באיזור הרחם/שלפוחית והספיגה האיטית שלו עשוי לגרום להופעת חום סביב 38 מעלות. כידוע מעולם השלוליות, הצטברות של נוזל/דם לאורך זמן יכול כשלעצמו להזדהם, ובאם חושדים בכך, מקובל לנקז את ה"שלולית" באופן כירורגי, לרוב באמצעות דיקור ושאיבה. קריש בכלי דם באיזור השחלה: מתאפיין לרוב בהופעת חום קל כ 4-5 ימים לאחר ניתוח או לידה, וכן בתלונות לא ספציפיות של רגישות בבטן. זו רשימה חלקית של סיבות לחום אחר ניתוח/לידה.
האם באמת חשוב להגיע לאבחנה מדוייקת של מקור החום? תלוי את מי שואלים.
לעיתים, עד שנעשה הבירור המקיף למקור החום, הכל כבר עבר ואז בעצם המשך ההתעסקות בבירור פולשני יכול להזיק יותר מאשר הסיבה המקורית - למשל במקרה של המטומה שנספגת, וההתעקשות לנקז אותה כדי להשיג תרבית ואבחנה מדוייקת יכולה להכאיב ואפילו לגרום לזיהום מעצם הדקירה שלה. מצד שני יש דברים קריטיים שחשוב לזהות ולטפל בהם מהר, אפילו עוד לפני שיש אבחנה, כי העיכוב בטיפול יכול לגרום להדרדרות מהירה במצב היולדת, למשל זיהום ברחם או בכליות שעלול להתפשט לדם. לגישתי, בהופעת חום לאחר לידה (וקל וחומר לאחר ניתוח), צריך להתחיל בבדיקה גופנית מדוקדקת כדילקבל רמזים למקור החום. יש להתחיל בטיפול אנטיביוטי רחב טווח דרך הוריד שיכסה את הסיבות השכיחות לזיהום ברחם, וכן לזיהום בכליות, בפצע הניתוח וב99% מהזיהומים האפשריים. בהמשך לאחר הופעת סימנים ממקמים, או לאחר קבלת תשובות של תרביות שנשלחו מאיזורים שונים (רחם, דם, שתן), ניתן לצמצם את הטיפול ולכוון אותו לחיידק מסויים באיבר מסויים, באם נמצא. כמו כן כדי לכסות את האפשרות הנשימתית, פרט לטיפול אנטיביוטי אני חושב שיש מקום לפיזיותרפיה נשימתית שמשחררת הצטברויות ריר בדרכי הנשימה. בשאלה של קרישים בורידים העמוקים של הגפיים, פרט לבדיקה גופנית, ניתן להיעזר בדופלר כלי דם - בדרך כלל מוצדק כשיש קרישים ממצאים כמו רגישות ונפיחות. כדי לאתר קריש דם בורידי השחלה, ובמיוחד בהיעדר אבחנה מכוונת אחרת, כלי העזר הוא CT בטן/אגן בפרוטוקול ורידי. במידה ויש ממצא המתאים לקריש, או אף חשד סביר לכך, הטיפול הוא מדלל דם (כגון קלקסן) למשך מספר שבועות. כקו שני לאבחון/טיפול, לאחר התמדת חום תחת טיפול אנטיביוטי, ללא צמיחה בתרביות, וללא ממצאים בCT בטן/אגן (מכוון לורידים), עולה חשש להצטברות מוגלה (אבצס) ואז נדרש טיפול כירורגי. אז נשקלת האפשרות של ניקוז המטומה פנימית (באם מזוהה באולטרהסאונד) ו/או פתיחת הצלקת הניתוחית (בחלק השטחי שלה) על מנת לשחרר נוזלים/מוגלה באם ישנם.
*כל האמור הנ"ל מתייחס לאפשרויות כלליות ושכיחות, ואין בו כדי להיות ייעוץ רפואי פרטני.