חשיבות משכב הלידה והתועלת בהארכת חופשת הלידה לסטודנטיות (פורסם באתר 'כיפה'):
משכב הלידה, המכונה לעיתים "השליש הרביעי של ההריון", הוא התקופה של 6 שבועות שבו הגוף חוזר לעצמו לאחר תקופת הסתגלות ארוכה להריון וללידה. כשנשים שואלות מתי הבצקות ירדו, מתי הרחם יתכנס לחלוטין, מתי שרירי הבטן יקבלו את הצורה המקורית שלהם – התשובה לרוב השאלות: נדבר בעוד 6 שבועות ונראה. הנושא קרוב לליבי במיוחד, שכן רעייתי ילדה את שלושת ילדינו בתקופת לימודיה לתואר ראשון, כך שהקושי של חזרת יולדת ללימודים, אצלנו לא נשאר ברמה התיאורטית בלבד, אלא זכינו לחוות אותו מקרוב. לכן גם ברורה התועלת מהארכה של חופשת הלידה מ 4 שבועות ל8. ניתן לבחון את הערך המוסף של הארכת חופשת הלידה לסטודנטיות בשלושה מישורים: א. במישור הפיזי: *פרט לירידה במשקל, הגוף נפטר גם מעודפי הנוזלים (בצקות). תלונה שכיחה בהריון או לאחר לידה היא הרדמות, חולשה או כאב בכף היד ('תסמונת התעלה הקרפלית'). חזרה מהירה מדי לפעילות כתיבה/הקלדה עשויה לעכב את ההחלמה או להחמיר את התלונות. *במהלך הההריון ובלידה עצמה ישנה מתיחה של רצועות גידיות, והרחבת מפרקים באגן, על מנת לאפשר את מעבר העובר בתעלת הלידה. לאחר הלידה אצל יולדות רבות יש תלונות של כאבי גב תחתון, כאבים בעצם המפשעה (סימפיזיוליזיס) וכן כאבים באיזור עצם הזנב. ההחלמה לרוב היא פונקציה של זמן, ולעיתים נדרשים מעבר ל5 שבועות. זה עוד לפני שדיברנו על כאבים בתפרים באיזור הפריניאום, שגם הם דורשים את זמן ההחלמה שלהם. *בהריון יש אנמיה הנגרמת מצבירת נוזלים (דילול הדם) ובלידה עצמה יש דימום ברמה זו או אחרת. חלק מהעייפות והחולשה שלאחר הלידה הן ביטוי לאנמיה. ההמלצה הרווחת היא ליטול תכשירי ברזל ל 6 שבועות, על מנת לספק לגוף חומרי גלם לייצור המוגלובין. בהקשר של למידה, המוגלובין נמוך (אנמיה) מתבטא לא רק בעייפות, אלא גם ביכולת ריכוז וחשיבה. *עליית הלחץ הבטני, העצירות ובוודאי הלחיצות בלידה, מתבטאות אצל יולדות רבות בהופעת טחורים, שללא ספק מקשים על חייהן של היולדות. לא רק שהן גורמות סבל רב, אלא פעמים רבות נשים אינן מרגישות בנוח להתלונן או לפנות לטיפול בשל המבוכה. לרוב הטחורים נסוגים גם ללא טיפול תרופתי, כפונקציה של זמן. ב. במישור המנטלי: *לוקח זמן להסתגל למחזור הערות/שינה החדש. חוסר שינה לאורך זמן משפיע על ביצועים מנטלים, והצורך בשבועות הראשונים להתעורר כל 3-4 שעות לצורך הנקה, מגביל את היולדת בנטילת אתגרים נוספים. עם הזמן, גם היולדת וגם היילוד מסתגלים לשיגרה, שמאפשרת בין השאר חזרה ללימודים. *זה ידוע, אבל לא מופנם דיו – יש שינויים במצבי הרוח אצל יולדות. אצל 10-20% מהיולדות יש מעין 'עצבות שלאחר הלידה'. במיעוט המקרים מדובר ממש בדיכאון. לרוב מדובר בתופעה של מספר שבועות ספורים. *הדבר לא מופיע בספרים בצורה מפורטת, אבל נשים רבות (כולל אשתי היקרה) מתארות ירידה בזיכרון ובריכוז במהלך ההריון וגם קצת אחריו. אשתי מכנה תופעה זו בשם הציני "טפשת הריון" (כאנלוגיה למחלות הריון אחרות כגון 'רעלת הריון'), אם כי יותר סביר שהירידה ביכולת הקוגנטיבית היא משנית לאנמיה, לירידה בלחץ הדם, ולעייפות הכרונית, ולא תופעת הריון עצמאית. ג. במישור ההורי: *אין לי ספק שהתוספת של מספר השבועות לחופשת הלידה תתרום רבות ליכולת ההתקשרות של האם-תינוק ולמסוגלות ההורית. יצירת הקשר (bonding) היא פונקציה של זמן, וכנראה שהעברה מוקדמת מדי של מסירת היילוד למטפלת/פעוטון פוגמת באיכות קשר זה. *הנקה מומלצת בחום על ידי הממסד הרפואי. יצירת שיגרת הנקה דורשת זמן וזמינות של האם. הארכת חופשת הלידה תשפיע לטובה על יכולת סטודנטיות יולדות להתמיד בכך. *אני מזכיר שחלק מהאתגר של היולדת, הוא לא רק בהתמודדות עם התוספת החדשה למשפחה, אלא גם עם 'השותפים הותיקים' – הילדים הגדולים יותר, וגם הבעל. כולם לומדים מחדש את מקומם, וכמו כל תהליך לימוד, גם כאן נדרש זמן ותרגול. הדברים נכונים לגבי כל יולדת, ולדעתי משמעותיים עוד יותר לגבי 'נשות אקדמיה' שכן הן נדרשות ליכולת מנטלית – 'ללמוד', ולא רק 'להיות בלימודים'. אני בטוח שהארכת חופשת הלידה לסטודנטיות תתרום ברמת הפרט לבריאותן ורווחתן של הנשים הלומדות עצמן, אבל גם ברמת הכלל, הדבר ישפיע לטובה על שילוב נשים באקדמיה ובשוק העבודה, תוך צמצום הקונפליקט של הורות/קריירה.
{לכתבה באתר כיפה: http://www.kipa.co.il/women/170/55858.html}