האיגוד האמריקאי למיילדות ולגניקולוגיה (ACOG) פרסם לאחרונה המלצות לגבי ניהול הריון עודף.
(נייר עמדה 146, אוגוסט 2014)
בהריון עודף - לאחר שבוע 42 (בהנחה שהתארוך של תחילת ההריון מדוייק), יש עלייה משמעותית בסיבוכי הריון ואירועי מצוקה של העובר, בעיקר בשל תהליך הזדקנות השליה.
הנקודות הראויות לציון בהמלצות האיגוד האמריקאי:
1. סטריפינג (הפשלת קרומים) - היא טכניקה המורידה משמעותית את הצורך בזירוז בהריון עודף . [על הפעולה עצמה - הרחבה בנפרד]. באופן עקיף, הורדת הצורך בזירוז 'פורמלי' מורידה בהמשך גם את שכיחות הניתוחים הקיסריים וכן משפרת את התוצאות המיילדותיות של היילוד.
2. סוגייה פתוחה ללא מענה - האם הידיעה על קיום חיידק GBS בנרתיק אמורה להשפיע על ההחלטה לביצוע סטריפינג...
3. בהריון עודף, מעקב 'הריון בסיכון', כלומר ניטור וסונר פעמיים בשבוע, מוריד את אירועי המצוקה העובריים בהשוואה לניטור פעם אחת בשבוע.
4. כמות המים היא מדד עקיף לתפקוד השליה. החידוש שמובא כעת הוא בליברליות בהגדרת מיעוט מים. יש מקומות המשתמשים בגבול של 65 מ"מ (המדד נקרא AFI). אחרים משתמשים ב50 מ"מ. הועדה הנ"ל מזכירה את המדד הליברלי יותר של 50 מ"מ ואף אומרת שניתן להסתפק בכיס יחיד של מעל 2 ס"מ. המדדים הנ"ל אולי נשמעים טכניים לחלוטין, אולם במידה והשינוי הנ"ל יופנם, תהיה אפשרות לצמצם את מספר השראות הלידה ('הזירוזים') מבלי להתפשר על בטיחות העובר.
5. אצל אישה שעברה בעבר ניתוח קיסרי, ולא ילדה עד המועד, עדיין יש סיכוי גבוה להצלחת לידה וגינלית (TOLAC), אולם סיכויי ההצלחה יורדים בהשוואה לכניסה ספונטנית ללידה לפני שעוברים את המועד (הסיכוי להצלחה יורד מ80% ל 65%).
6. בשאלה האם כשמגיעים לשבוע מתקדם מאוד (לאחר שבוע 41), האם יש יתרון להשראת לידה (זירוז) או סטריפינג, בהשוואה להמשך המתנה - התוצאה די מפתיעה. במסלול האקטיבי היו פחות ניתוחים קיסריים בהשוואה להמתנה פסיבית להתפתחות לידה בהריון עודף מאוחר.
***כל הנ"ל מובא על קצה המזלג, ואין בתקציר זה להחליף קריאה מעמיקה של המקור, וכן התייעצות מומחה.***